גמרא
פירוש
אֲבָל הוּא עַצְמוֹ פָּטוּר קַרְקַע עוֹלָם הִזִּיקַתּוּ.
כִּי אַמְרִיתַהּ קַמֵּיהּ דִּשְׁמוּאֵל אָמַר לִי מִכְּדֵי אאַבְנוֹ וְסַכִּינוֹ וּמַשָּׂאוֹ מִבּוֹרוֹ לָמַדְנוּ בוְכוּלָּן אֲנִי קוֹרֵא בָּהֶן שׁוֹר וְלֹא אָדָם חֲמוֹר וְלֹא כֵּלִים.
גוְהָנֵי מִילֵּי לְעִנְיַן קְטָלָא דאֲבָל לְעִנְיַן נְזָקִין אָדָם חַיָּיב וְכֵלִים פְּטוּרִין.
וְרַב הָנֵי מִילֵּי הֵיכָא דְּאַפְקְרִינְהוּ אֲבָל הֵיכָא דְּלָא אַפְקְרִינְהוּ מָמוֹנוֹ הוּא.
מֵתִיב רַב אוֹשַׁעְיָא {שמות כ״א:ל״ג} וְנָפַל שָׁמָּה שּׁוֹר אוֹ חֲמוֹר שׁוֹר וְלֹא אָדָם חֲמוֹר וְלֹא כֵּלִים מִכָּאן אָמְרוּ נָפַל לְתוֹכוֹ שׁוֹר וְכֵלָיו וְנִשְׁתַּבְּרוּ חֲמוֹר וְכֵלָיו וְנִתְקָרְעוּ חַיָּיב עַל הַבְּהֵמָה וּפָטוּר עַל הַכֵּלִים הָא לְמָה זֶה דּוֹמֶה לְאַבְנוֹ וְסַכִּינוֹ וּמַשָּׂאוֹ שֶׁהִנִּיחָן כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
כבר ביארנו במשנה שמי שנשברה כדו ברשות הרבים והזיק אם בשעת נפילה פטור אפילו בנתקל ואין צריך לומר בנפשרה כדו מאליה שהוא אנוס לגמרי שאע״פ שהאדם מועד לעולם אף באנוס דוקא בנזקי גופו או כחו אבל ענין בורו כל שנעשה באונס פטור בשעת נפילה לדברי הכל ואם לאחר נפילה אם נתכון לזכות בחרסיו חייב ומ״מ דוקא בנזקי הגוף אבל בטנפו כליו במים פטור שאין חיוב נזקי כלים בבור ומ״מ אם הוחלק במים והוזק בקרקע חייב הואיל ולא הפקיר את המים ואע״פ שקרקע עולם הזיקתהו שבור שחייבה עליו תורה בין להבלו בין לחבטו כמו שיתבאר וכבר בארנו שכל תקלה ברשות הרבים בין שהפקירה בין שלא הפקירה בור הוא מעתה הטיח צלוחיתו באבן פטור ואדם שהוזק בו חייב ואם מת בה פטור לענין מיתה שור ולא אדם וכו׳:
מה שבארנו שאם הוזק אדם בתקלה שברשות הרבים חייב אין צריך לומר אם נתקל בה והוזק בה אלא אפילו נתקל בקרקע והוזק באבן חייב שכל שנשתתפו שנים בנזקים אם אי אפשר להשתלם מזה מן הדין משתלם מזה כמו שבארנו בשור שדחף את חברו לבור ואחר שהקרקע אינו בדין תשלומין משתלם מבעל האבן והוא הדין לנתקל באבן והוזק בקרקע:
כבר בארנו שכל תקלה ברשות הרבים בור הוא בין הפקירה בין לא הפקירה ואם נעשה הבור שלא באונס חייב הן שהניחה לשם הן שהניחה במקום שבפשיעתו באה לשם כגון שהניח אבנו וסכינו ברשות הרבים והזיקו או שהניחן בראש הגג ונפלו ברוח מצויה והזיקו אבל בור שנעשה באונס אינו בור אא״כ מתכוין לזכות בו אחר שנעשה ושהיה יכול לסלקו וכל שלא נתברר לנו אם מתכוין לזכות בו אם לאו הולכין בו אחר אמדן הדעת לפי ענין הדבר מעתה אבנו וסכינו שנפלו מן הגג ברוח שאינה מצויה ולא סלקן אע״פ שנפלו באונס בור הוא שהרי מן הסתם אינו מפקירן הואיל ואינו דבר המשתבר אא״כ הפקירן בפירוש אבל אם העלה קנקנים לגג לנגבן ונפלו ברוח שאינה מצויה והזיקו ונשברו מן הסתם מפקיר הוא את החרסים ואינו חייב בתקלתן ואם נתכון לזכות בהם חייב:
מעתה נשברה כדו ולא סילקה בין שנפלה מאליה עד שנשאר האזן בידו בין נתכון להורידה מכתפו ונפלה לו שלא נתכון לזכות בחרסיה פטור מדיני אדם נפלה גמלו ומת אם בשעת נפילה הזיקה אם פשע בה כגון שהעבירה במקום הדחוק והיה רשאי להעבירה במקום אחר חייב ואם לא היה אפשר להעבירה במקום אחר פטור ואם נתקל הוא ונתקל בו גמלו פטור שמאחר שאי אתה דנו כפושע בתקלת עצמו אינו פושע בשל גמלו ואם לאחר נפילה אם הפקיר נבלתו פטור מדיני אדם ואם לאו חייב הא כל תקלה שנעשית שלא באונס אפילו הפקירה חייב שכל מפקיר בנזקים חייב וכן בשלא הפקיר כמו שבארנו:
לענין ביאור זה שאמר רב לא שאנו כלומר בנשברה כדו והוזק בה אחר חייב אלא בניטנפו כליו במים ונפחתו הוא מפני שלדעתו לא הפקיר את המים וכל שלא הפקיר לדעתו אינו בורו אלא ממונו וחייב בנזקי כלים אבל אם הוזק הוא עצמו פטור דקרקע עולם הזיקתהו שאינו לא בורו ולא ממונו ושמואל מקשי ליה דלדידיה אף בלא אפקר בור הוא ואכלים לא מיחייב בור ואהדריה דלא הוי בור אלא דאפקריה ואקשי ר׳ אושעיא לתרויהו מההיא דנפלו לתוכו שור וכלים ורישא קשיא לרב דאבנו ר״ל אבן המשקולת ומן הסתם לא אפקרינהו ופטור בהו כלים [וסיפא קשיא לשמואל אמאי] מחייב צלוחית באבן ומתרץ לה רב דרישא באפקרינהו בהדיא וסיפא בלא אפקירה ומשום ממונו ושמואל מוקי לה כר׳ יהודה כלומר מכיון דאבנו וסכינו ילפינן מבורו לר׳ יהודה דמחייב בנזקי כלים בבור חייב אף בכלים:
לא שאנו דצלוחית באבן חייב משום בור אם בשור לרבנן אם אף בכלים לר׳ יהודה אלא שנתקל באבן ונגף באבן אבל נתקל בקרקע ונגף באבן פטור דעיקר הנזק בקרקע הוא וקרקע מיהא לאו בורו ולאו ממונו ודלא כר׳ נתן דאמר בכל שנשתתפו שנים בנזקין כל דליכא לאשתלומי מהאי לישתלם מהאי הא נתקל באבן ונגף בקרקע חייב בעל האבן דעיקר הנזק באבן הוא ואיכא דאמרי וכו׳:
היכי דמי מתכוין וכו׳ במתכוין להורידה מכתפו וודאי הואיל ומורידה לדעתו היה לו ליזהר בה ומכלל דר׳ מאיר מחייב אף בנפשרה כדו ומקשי ליה ממאי דקאמר איהו גופיה במעלה קנקנים לגג ונפלו ברוח שאינה מצויה והזיקו שפטור משום דאונס רחמנא פטריה:ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: +972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים)
כבר בארנו שכל תקלה ברשות הרבים בור הוא בין הפקירה בין לא הפקירה ואם נעשה הבור שלא באונס חייב הן שהניחה לשם הן שהניחה במקום שבפשיעתו באה לשם כגון שהניח אבנו וסכינו ברשות הרבים והזיקו או שהניחן בראש הגג ונפלו ברוח מצויה והזיקו אבל בור שנעשה באונס אינו בור אא״כ מתכוין לזכות בו אחר שנעשה ושהיה יכול לסלקו וכל שלא נתברר לנו אם מתכוין לזכות בו אם לאו הולכין בו אחר אמדן הדעת לפי ענין הדבר מעתה אבנו וסכינו שנפלו מן הגג ברוח שאינה מצויה ולא סלקן אע״פ שנפלו באונס בור הוא שהרי מן הסתם אינו מפקירן הואיל ואינו דבר המשתבר אא״כ הפקירן בפירוש אבל אם העלה קנקנים לגג לנגבן ונפלו ברוח שאינה מצויה והזיקו ונשברו מן הסתם מפקיר הוא את החרסים ואינו חייב בתקלתן ואם נתכון לזכות בהם חייב:
מעתה נשברה כדו ולא סילקה בין שנפלה מאליה עד שנשאר האזן בידו בין נתכון להורידה מכתפו ונפלה לו שלא נתכון לזכות בחרסיה פטור מדיני אדם נפלה גמלו ומת אם בשעת נפילה הזיקה אם פשע בה כגון שהעבירה במקום הדחוק והיה רשאי להעבירה במקום אחר חייב ואם לא היה אפשר להעבירה במקום אחר פטור ואם נתקל הוא ונתקל בו גמלו פטור שמאחר שאי אתה דנו כפושע בתקלת עצמו אינו פושע בשל גמלו ואם לאחר נפילה אם הפקיר נבלתו פטור מדיני אדם ואם לאו חייב הא כל תקלה שנעשית שלא באונס אפילו הפקירה חייב שכל מפקיר בנזקים חייב וכן בשלא הפקיר כמו שבארנו:
לענין ביאור זה שאמר רב לא שאנו כלומר בנשברה כדו והוזק בה אחר חייב אלא בניטנפו כליו במים ונפחתו הוא מפני שלדעתו לא הפקיר את המים וכל שלא הפקיר לדעתו אינו בורו אלא ממונו וחייב בנזקי כלים אבל אם הוזק הוא עצמו פטור דקרקע עולם הזיקתהו שאינו לא בורו ולא ממונו ושמואל מקשי ליה דלדידיה אף בלא אפקר בור הוא ואכלים לא מיחייב בור ואהדריה דלא הוי בור אלא דאפקריה ואקשי ר׳ אושעיא לתרויהו מההיא דנפלו לתוכו שור וכלים ורישא קשיא לרב דאבנו ר״ל אבן המשקולת ומן הסתם לא אפקרינהו ופטור בהו כלים [וסיפא קשיא לשמואל אמאי] מחייב צלוחית באבן ומתרץ לה רב דרישא באפקרינהו בהדיא וסיפא בלא אפקירה ומשום ממונו ושמואל מוקי לה כר׳ יהודה כלומר מכיון דאבנו וסכינו ילפינן מבורו לר׳ יהודה דמחייב בנזקי כלים בבור חייב אף בכלים:
לא שאנו דצלוחית באבן חייב משום בור אם בשור לרבנן אם אף בכלים לר׳ יהודה אלא שנתקל באבן ונגף באבן אבל נתקל בקרקע ונגף באבן פטור דעיקר הנזק בקרקע הוא וקרקע מיהא לאו בורו ולאו ממונו ודלא כר׳ נתן דאמר בכל שנשתתפו שנים בנזקין כל דליכא לאשתלומי מהאי לישתלם מהאי הא נתקל באבן ונגף בקרקע חייב בעל האבן דעיקר הנזק באבן הוא ואיכא דאמרי וכו׳:
היכי דמי מתכוין וכו׳ במתכוין להורידה מכתפו וודאי הואיל ומורידה לדעתו היה לו ליזהר בה ומכלל דר׳ מאיר מחייב אף בנפשרה כדו ומקשי ליה ממאי דקאמר איהו גופיה במעלה קנקנים לגג ונפלו ברוח שאינה מצויה והזיקו שפטור משום דאונס רחמנא פטריה:ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: +972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים)
הערות
הערות
Gemara
Peirush